בעידן האינטרנטי התרבות הוויזואלית שבה אנו חיים נוצרה שפה חדשה באמצעות צילומים והפכה למרכזית עד כדי הבניית תפיסות, עמדות וזהות אישית-חברתית. כלל שהתרבות העכשווית יותר ויותר חזותית, כך הצילום משמש לחוקרים כלי המאיר תופעות חברתיות ומספק הבנה של ניואנסים תרבותיים ואידאולוגיים וכך מתאפשרת מתודת מחקר פרשנית איכותנית.

תחום הצילום עבר שינוי משמעותי מאז 1896 ועד המאה הנוכחית. בעידן הצילום האנלוגי התצלומים שימשו חלק מסיפור אוטוביוגרפי או משפחתי ונשמרו באלבום המשפחתי. דור הצעיר כיום מגדיר את השימוש בצילום הדיגיטלי כהצגה חיה של תקשורת במקום אגירת התצלומים של החיים. הפצה קלה של תמונות באינטרנט ובאמצעות המכשירים הסלולריים האישיים מקדמת את התמונות כשיח מועדף בתקשורת מיידית. מעבר זה יצר שינוי בתפקיד הצילום – מזיכרון ותקשורת אל בניית זהות אישית. מאז 2004 החל הסלפי להוות חלק מהתרבות העכשווית. קורונל ופסקואל (Coronel & Pascual, 2013) חקרו את תרומת הצילום אצל מתבגרים בחטיבות הביניים להרחבת ההבנה של מערכות היחסים בין בני הנוער. לטענתם הוויזואליות הינה גורם מכריע בבנייה התרבותית של החיים החברתיים בחברות בנות זמננו. הסובייקטיבית (סאב-טקסט) משקפת את ייחודיותו של כלי הצילום - כלי אופטי המקפיא תמונה של מציאות המתועדת ברגע נתון. ייחודיות זו, שאינה קיימת באמצעים יצירתיים אחרים, יוצרת תחושה כי הצילום הינו כלי ביטוי שאינו מחייב כישורים מיוחדים (לנגפורד, 1994).

בפעולת הצילום קיים פרדוקס מאחר שהמצלמה עצמה, כאמור, היא כלי טכני המקפיא רגע מציאותי – לכאורה אובייקטיבי. הצילום מתעד ומקפיא רגע בזמן שאכן התקיים בחוויה של המצולם, ולכן יש בו כדי להעיד על המציאות עצמה. עם זאת בצילום, בהיותו בחירה של המצלם לגבי הרגע שרצה להקפיא, יש רמה של הוצאה מהקשר. למעשה בתהליך הצילום מתקיימות שלוש פעולות של הצלם: התבוננות (התבוננות מודעת בסביבה על מנת לצלמה), בחירה (מה הצלם רוצה להכניס אל מסגרת הפריים ובאיזה אופן) ונרטיב (איזה סיפור ברצון הצלם לספר באמצעות הפריים הצילומי). שלוש פעולות אלו מקבלות ביטוי במניפולציות של אור וצל, זווית צילום ועריכה. בחירתו של הצלם במניפולציות אלו משקפת את העצמי שלו בהיותו היוצר של הפריים הצילומי.

יש חוקרים הטוענים שמשמעות התמונה אינה חומרית אלא משמעותה והאמת הטמונה בה נובעת משיחות עם היוצר על כך. על פי אותם מחקרים היכולת לערוך את התמונות ואובדן ה"אמיתי" הינם בעלי חשיבות רבה ביכולת להתבונן לתוך הדימוי הצילומי ולתת לו יותר שלטון עצמי מאשר באופן המוגדר כשהשתקפות סיפור מציאותי. 

אם כך התצלום מייצג עולם סובייקטיבי אשר העלאת המודעות אליו עשויה להשפיע על מודעות עצמית ועל ערעור המציאות. צילום עצמי (סלפי), מאפשר התבוננות עצמית כמו גם ביקורת עצמית ואכן במחקרם של בארי ואחרים (Barry et al., 2017) אשר חקרו את הקשר בין נרקיסיזם והערכה העצמית לפרסום תצלומים עצמיים- סלפי - באתר שיתוף פופולרי ברשת החברתית – אינסטגרם. נמצא קשר בין הערכה עצמית להתנהגות ברשתות החברתיות. נראה כי המדיה החברתית יכולה לשפר הערכה עצמית, מאחר שליחיד יש את היכולת לבחירה עצמית לאופן שהוא רוצה להציג את עצמו ויש לו היכולת לקבל תמיכה או משוב חברתי חיובי באמצעות הרשתות החברתיות. עם זאת המדיה החברתית יכולה לטפח הערכה עצמית נמוכה כי היא מאפשרת השוואה של היחיד לאחרים וכי קיימת אפשרות שהיחיד לא יקבל כלל תגובות לפרסומו או יקבל תגובות שליליות. היכולת לערוך ולעצב סלפי (אידאלי) ולבחור היכן להעלות את התצלום יכולה להשפיע על תפיסה עצמית כללית חיובית.

כפי שמנתחת ראג (Rugg, 1997) במאמרה הדן בצילום עצמי שווה במהותו לאוטוביוגרפיה וטוענת כי  התצלומים יכולים למעשה להביע נקודות ראות שונות וגרסאות מגוונות של אותו אדם עצמו, בספקם מטאפורות ויזואליות של העצמי מרובה הפנים. המצב הצילומי, לדבריה, מאפשר ליצור ייצוג עצמי באמצעות דימוי ויזואלי, וכך מתאפשרת התבוננות בעצמי, גם במהלך הצילום. הצלם העצמי והאוטוביוגרף מונעים מהצורך לומר משהו על העצמי ומעוניינים בהגדרת העצמי בדרך זו.
אם כך, צילומים מהווים ייצוג של העצמי ולכן הינם חלק מהגדרת העצמי. 
 

ביבליוגרפיה:

• Van Dijck, J. (2008). Digital photography: Communication, identity, memory. Visual Communication, 7(1), 57-76.

• Coronel, J. M., & Pascual, I. R. (2013). Let me put it another way: Methodological considerations on the use of participatory photography based on an experiment with teenagers in secondary schools. Qualitative Research in Education, 2(2), 98-129.

• Rugg, L. H. (1997). Picturing ourselves: Photography and autobiography University of Chicago press.

• Allen, L. (2011). The camera never lies?: Analysing photographs in research on sexualities and schooling. Discourse: Studies in the Cultural Politics of Education, 32(5), 761-777.

​